מדוע רוטט אפה של הארנבת (אגדה בורמזית) תרגום אילנה גרוסמן
בתוך יער הגשם חיה לה ארנבת לבנבנה שפרוותה הזכה כשלג גרמה לקנאתן של חיות היער במיוחד קנאה לה הצפרדע הירקרקה שרצתה אף היא בפרווה בוהקת כפרוותה של הארנבת. מדי פעם הייתה הצפרדע מציקה לה , לפעמים בשאילת שאלות מרגיזות, לפעמים הייתה מניחה עלים רקובים ליד פתח ביתה ואף הרחיקה לכת שכשהייתה זורקת עליה חלוקי נחל קטנטנים ומשימה עצמה כמי שלא יודעת כיצד קרה הדבר.
יום אחד התחבאה הצפרדע מאחורי סלע גדול וחיכתה שהארנבת תצא לטיול הבוקר שלה כפי שנהגה מידי יום ביומו. בדיוק בשעת בוקר מוקדמת כשהשמש זרחה מעל האופק מחממת בקרניה הראשונות את עלי העצים , בדיוק באותו רגע שהארנבת עברה ליד הסלע הגדול מקום מחבואה של הצפרדע זינקה הצפרדע ממקומה והשמיע 'בו.. ' מחריש אוזניים להבהיל את הארנבת. בו כל חזק שהיה אף יכול להבהיל את הטיגריס הנוראי ביותר.
הארנבת המבוהלת ניתרה לגובה כאילו הייתה קנגורו, כשהיא משמיעה 'אויה'
מבוהל וצווחני.
כשנחתה הארנבת על האדמה לאחר זמן די ממושך. היא נפלה בדיוק על דלעת .
כתוצאה מכך ניתקה הדלעת ממקומה והחלה להתגלגל במדרון , המשיכה הדלעת להתגלגל במדרון , מתגלגלת בדיוק למקום מרבצו של העורב השחור שבילה את הבוקר במקלחת חול חמימה, למראה הדלעת המתגלגלת מולו נבהל העורב כל כך שכמעט ונשמתו פרחה מגופו מרוב בהלה ומרב חשש שמא הדלעת תמחץ את גופו , ותפגע בנוצותיו כך שלא יוכל יותר לעוף לעולם, צווח העורב צווחת עורבים מחרישה אוזניים. ניתר ניתור קופצני ממקומו ונחת על מקל הבמבוק . מקל הבמבוק נשבר ונפל בדיוק על ראשן חזיר הבר שרבץ למרגלות האגם תוך שהוא לועס מלפפון ענק שמצא .
חזיר הבר כל כך נבהל שמרב פחד פלט את המלפפון שלעס בנחת. המלפפון נורה כאילו מתוך לוע של תותח הישר לתוך בריכת המים הסמוכה. לרוע מזלו של החזיר פגע המלפפון בול על ראשו של דרקון המים שנם את שנתו במי האגם.
זועף התעורר הדרקון משנתו מתיז מים לכל עבר תפס את המלפפון והתכונן לרסק ולהפוך אותו לדייסה דביקה. המלפפון שרגיל היה להיאכל בלבד טען שאין זאת אשמתו אלא החזיר הוא זה שהפילו. תפס הדרקון את החזיר שטען לחפותו והאשים את הבמבוק שפגע בו. הבמבוק האשים את העורב, העורב את הדלעת והדלעת את הארנבת , לבסוף הגיע הדרקון אל הארנבת שלא ידעה את מי להאשים . הארנבת המסכנה רעדה מפחד ובזמן שרעדה החל אפה הקטן לרקד כאילו היה על רחבת הריקודים. עכשיו אני אוכל אותך נהם הדרקון כשהוא פולט גיצי אש מפיו. הארנבת המשיכה לרעוד מפחד והאף המשיך לרטוט. כשראה הדרקון את האף הרוטט החל לצחוק והבעתו המפחידה ומבהילה החלה להתרכך. הוא החל לצחוק וכעסו שכך.
הוא חזר לבריכה שלו . אבל אפילו היום אפה של הארנבת ממשיך לרעוד לזכר אותו מפגש של אבותיה הקדמונים עם הדרקון.
