הארנב שגידל כסף בגן. מעשייה ממרכז אפריקה
כשהחלה עונת הגשמים, קרא אליו הצ'יף את כל החיות, כדי לארגן תוכנית גינון ולשאול כל אחת מהן, מה תרצה לגדל.
אחת בחרה לזרוע תירס, אחרת דוחן. אחת הבטיחה לגדל אורז ואחרת חיטה.
לבסוף, הגיע תורו של הארנב לבחור מה לזרוע והוא ענה :"צ'יף,אם תיתן לי שק של כסף, אוכל לזרוע אותו."
"מי שמע על זריעת כסף?" שאל הצ'יף.
"אם כך, תן לי להראות לך איך לעשות זאת." ענה קאלולו הארנב.
כאשר קיבל קאלולו את הכסף, הוא מיהר לבזבז אותו על בגדים, דגים מעושנים, חרוזים ושאר דברים.
בהגיע עונת הקציר שלח הצ'יף לקרוא לקאלולו ולאמור לו :" קאלולו, הבא את הכסף שקצרת."
" הכסף גדל לאט. הוא עדיין רק עלה קטן." ענה קאלולו.
הארנב העביר עוד שנה של בטלה וחוסר-מעש וכשהגיעה שוב עונת הקציר שלח הצ'יף שליחים שיאמרו:"קאלולו, הבא את הכסף שקצרת."
" הכסף גדל לאט. הוא רק פרח עכשיו." ענה להם קאלולו.
עוד שנה חלפה בעצלנות ובטלה, וכשהגיעה עונת הקציר שלח הצ'יף שליחים שיאמרו:" קאלולו, הבא את הכסף שקצרת."
"הכסף גדל לאט." ענה הארנב, " הוא רק בשיבולים עדיין."
הארנב החל לחוש שהוא במצב ביש, ולא ידע מה לעשות. הרי, שקר אחד תמיד מוביל לעוד שקר.
בשנה הרביעית, הצ'יף החל לחשוד בארנב, ולכן שלח את חזיר-הבר לראות את היבול ולאמור לארנב:"קאלולו, הבא את הכסף שקצרת."
קאלולו ידע שעליו לעשות משהו, אלא שלא ידע מה. הוא אמר:"חזיר-בר, גינת הכסף נמצאת עמוק בתוך היער. אי אפשר לזרוע גינה כזו ליד הכפר, שהרי כולם ירצו לגנוב ממנה."
"אם כן, אתלווה אליך אל הגינה." אמר חזיר-הבר,"כיוון שהצ'יף הורה לי לראותה."
עכשיו היה הארנב שקוע בתסבוכת יותר מאי-פעם."הלוואי ולא הייתי כל כך טיפש, כדי לשקר," חשב בליבו.
הם יצאו לדרך, הלכו והלכו עד שאמר קאלולו:"חזיר-הבר, שכחתי את הכרית שלי ואני חייב לרוץ חזרה ולהביא אותה. הלילה נצטרך לישון בגינה, שכן המרחק רב ולא נוכל לחזור באותו היום."
הארנב חזר כברת דרך קטנה אחורנית ואז נטל קנה-סוף, וחמק חזרה אל המקום בו חיכה לו חזיר-הבר. כמו בתקיעת חצוצרה הוא קרא בקול עמוק דרך קנה-הסוף: " אבא, בוא מהר, הנה חזיר-בר. בוא נהרוג אותו!"
החזיר נבהל כל-כך, שמא ציידים עלו על עקבותיו, שהוא רץ ונמלט על נפשו.
קאלולו הלך ישר אל הצ'יף ואמר לו:"צ'יף, הייתי בדרכי להראות לחזיר-הבר את גינת הכסף, אבל הוא נבהל מהיער וברח לו משם."
הצ'יף כעס מאד, ואחרי שהבטיח להעניש את חזיר-הבר, קרא אל האריה:"אריה, אתה אינך פוחד מן היער. לך אתה עם קאלולו, כדי שיראה לך את גינת הכסף."
עכשיו הרגיש הארנב שקוע בתסבוכת עמוק יותר מאי-פעם, והצטער שהוא הסתבך בשקרים .
הם יצאו לדרך, הלכו והלכו, עד שלפתע אמר הארנב:"אריה, שכחתי את הגרזן שלי, והענפים נכנסים לעיניי. חכה כאן , אני ארוץ מהר ואביא את הגרזן שלי."
הארנב חזר כברת דרך קטנה אחורנית, ואז חמק חזרה למקום שבו חיכה לו האריה.
כמו בתקיעת חצוצרה, הוא קרא בקול עמוק דרך קנה –הסוף :"אבא, הנה אריה. הבא את חיציך ובוא נצוד אותו!"
האריה נבהל כל-כך, שמא ציידים הגיעו ללכוד אותו, שהוא רץ ונמלט על נפשו.
קאלולו הלך ישר אל הצ'יף ואמר לו:" צ'יף,לקחתי את האריה, להראות לו את יבול הכסף הנפלא שגידלתי עבורך. אבל הוא נבהל מהיער וברח לו משם."
הצ'יף זעם ואחרי שהבטיח להעניש את האריה הוא קרא:" בופאלו, אתה אינך פוחד מן היער. לך עם קאלולו, כדי שיראה לך את גינת הכסף."
עכשיו הרגיש הארנב שקוע בתסבוכת עמוק יותר מאי-פעם, והצטער שהוא הסתבך בשקרים .
הם יצאו לדרך, הלכו והלכו, עד שלפתע אמר הארנב:"בופאלו,חכה כאן עד שאלך להביא את הסכין שלי. הצמחים המטפסים האלה מעכבים אותי."
הארנב חזר כברת דרך קטנה אחורנית, ואז חמק חזרה למקום שבו חיכה לו הבופאלו.
כמו בתקיעת חצוצרה, הוא קרא בקול עמוק דרך קנה –הסוף :"אבא, הנה בופאלו. הבא את החנית ובוא נהרוג אותו."
הבופאלו נבהל כל-כך, שמא ציידים הגיעו לצוד אותו, שהוא רץ ונמלט על נפשו.
קאלולו הלך ישר אל הצ'יף ואמר לו:" צ'יף,לקחתי את הבופאלו, להראות לו את יבול הכסף הנפלא שגידלתי עבורך. אבל היער היה כל-כך חשוך ואפלולי, שהוא נבהל וברח לו משם."
הצ'יף זעם ואחרי שהבטיח להעניש את הבופאלו הוא קרא:"צב,. לך אתה עם קאלולו, כדי שיראה לך את גינת הכסף. ואם הוא מרמה, אני אתלה אותו על הדקל הגבוה ביותר בכפר."
עכשיו הרגיש הארנב שקוע בתסבוכת עמוק יותר מאי-פעם, והצטער שהוא הסתבך בשקרים .
הצב היה חכם מאד ולפני צאתם לדרך ביקש מאשתו שתכין לו תיק ובו כל מה שהם זקוקים לו למסע: כרית, גרזן, סכין, אשפת חיצים וכל דבר אחר שעלול להיות נחוץ ושימושי.
הם יצאו לדרך, הלכו והלכו, עד שלפתע אמר הארנב :"צב, שכחתי את הכרית שלי. חכה לי כאן, ואני אחזור מהר להביא אותה."
"זה בסדר," אמר הצב," אתה יכול לקחת את שלי."
הם הלכו והלכו עד שלפתע אמר הארנב :"צב, עלי לרוץ מהר ולהביא את הגרזן שלי."
"אל דאגה," אמר הצב," אתה יכול לקחת את שלי."
הם הלכו והלכו עד שלפתע אמר הארנב :"צב, עלי לרוץ מהר ולהביא את הסכין שלי."
"זה לא משנה," אמר הצב," אתה יכול לקחת את שלי."
הם הלכו והלכו עד שלפתע אמר הארנב :"צב, היער מסוכן מאד.עלי לרוץ מהר ולהביא את אשפת החיצים שלי."
" הכול בסדר," אמר הצב," יש לי כאן חיצים."
עכשיו הרגיש הארנב שקוע בתסבוכת עמוק יותר מאי-פעם, והצטער שהוא הסתבך בשקרים .
הוא חשב על הגורל הנורא המחכה לו.
הוא יכול היה כמעט לחוש אל החבל סביב צווארו, וחשב מה יגיד הצ'יף כשיתגלה את דבר המרמה.
לבסוף, מרוב פחד הוא רץ אל תוך היער ונס הביתה, מהר ככל שיכלו רגליו לשאתו.
"מהר,אישה!" הוא צעק. "אסור לאבד אף רגע! עליך להעמיד פנים כאילו אני התינוק שלך.מרטי את כל פרוותי מעלי, ושפשפי את עורי בחימר אדמדם. וכשהצ'יף יקרא לחפשני, אמרי שאין איש בבית מלבדך ותינוקך."
האישה מרטה את כל פרוותו מראשו, אוזניו,חזהו, גבו, ידיו ורגליו. הו! כמה שזה כאב! קאלולו התמלא חרטה והתחרט על כל דברי המרמה והשקר.
לבסוף, הוא עמד שם, ללא שיער, כמו גור ארנבים, ואשתו שפשפה את עורו עם חימר אדום. היא בקושי הספיקה לסיים את המלאכה, כשהגיע חייל מטעם הצ'יף ואמר:"איפה קאלולו? באנו לקחת אותו איתנו ולהביאו לתלייה, כיוון שרימה את הצ'יף וברח מהצב."
"הגור שלי ואני , אנו הארנבים היחידים פה בבית." אמרה אשתו של קאלולו.
"אם כך, ניקח איתנו את התינוק כבן-ערובה," אמר החייל, ושם אותו בתוך סל ונשא אותו משם.
באותו לילה , הלכה אשתו של קאלולול אל המקום בו היה קשור בסל ולחשה :" כשאבוא לקחתך מחר, הישאר נוקשה והעמד פני מת."
בבקר המחרת הלכה אישתו של קאלולו אל הצ'יף וביקשה רשות להיניק את התינוק. היא הובלה אל הסל , שהותר מכבליו, ובו שכב קאלולו, משים עצמו כמת. היא מיהרה אל הצ'יף בזעקות ודמעות, מכריזה שהוא האחראי למות תינוקה.
מיד נערך משפט, וכל החיות הסכימו שהצ'יף חייב לפצות את אשתו של קאלולו פיצוי נאות.
הצ'יף נתן לה את שק הכסף הגדול ביותר שהיה ברשותו ושלח אותה לקבור את תינוקה.
ברגע, שהגיעה האישה הביתה, היא פתחה את הסל וקאלולו זינק מתוכו.
"הו! כמה סבלתי! " הוא נאנח, " הייתי צריך להישאר ללא תנועה למרות שכל גופי כאב משכיבה מכווצת בתוך הסל! לעולם לא ארמה או אשקר עוד לאיש!"
אשתו הראתה לו את הסל, המלא בכסף, ואחרי שצימחה פרוותו, לקח אותו קאלולו, ויצא בדרכו אל הכפר.
"צ'יף," אמר," זה עתה שבתי ממסע ארוך-ארוך. קצרתי את כספך. הנה הוא לפניך. הצב היה אטי מדי , ואני לא יכולתי להתעכב בגללו."
הצ'יף לקח את הכסף והודה לקאלולו על היבול הנפלא, אבל התבייש לספר לו על תינוקו המת.
ובאשר לארנב, הוא הלך הביתה שמח על כך שהצליח להיחלץ מהתסבוכת, ונשבע לעולם לא לרמות או לשקר שוב.
